לדבר ב-כן, לדבר קרוב.

״לא יודע״, ״לא בא לי״, ״לא רע״,

באופן פרדוקסלי למדנו לדבר ב-לא,

לראות את מה שאין, את מה שחסר, את הפחות.

זה עניין מכוון ומתוחכם, זה בכדי להגן.

לדבר ב-לא זה לא להתקרב.

מה זה ב-כן? זה לדבר רחוק.

ומה שרחוק מטשטש, מעדן, מונע חיכוך.

תכירו: אונטולוגיה = תורת היש.

זוהי הסתכלות שבעיני היא קסומה, ומאתגרת ובעיקר דורשת תשומת לב

לשפה, לרגש, ותחושה, ולמה שקורה בתוכנו.

קודם צריך להבין שאין את מה שאין, הוא לא קיים.

מה שחסר הוא באמת - חסר,

שאומרים ״פחות״ קיים משהו שהוא - ״יותר״.

אז מה כן? מה יש?

כאשר אני תופס את עצמי משתמש במילים המרחיקות (בואו נקרא להן ככה לרגע)

אני ישר שואל את עצמי מה זה ב-כן?

לא תמיד עולה תשובה במיידי כי המיינד נמנע מהתחושה.

לוקח קצת זמן להבין מה מתרחש ומה הוא בכן, תנו לעצמכם רגע ותתבוננו מקרוב.

לדבר בכן זה להתקרב, זה להסכים להרגיש ולהיפגש עם מה שבאמת קורה.

זה ההבדל בין להגיד ״לא טוב לי״ ולהגיד ״אני עצוב״,

זה במקום להגיד ״אין לי כוח״ לומר ״אני עייף,

להחליף את ה-״חוסר ביטחון״ ב-״אני חושש״.

זוהי הזמנה לתרגל

תכירו את השפה שלכם, היא שלכם.

תזהו מתי אתם משתמשים במילים מרחיקות ותבחרו להתקרב, אתם מול עצמכם.

תראו מה זה עושה לכם בגוף, זה הכי אמיתי ואותנטי ברגע הזה.

אם יש לכם ילדים, תראו מה הם לא אומרים, כי שהם מדברים בלא - קיים משהו שהוא כן.

בתמונה - אני קרוב לעצמי אי שם בסרי לנקה 2019