קצה הקרחון

על קיר הבית שלי, שהיא גם הקליניקה שלי, תלויה תמונה כחולה לבנה.

אנשים שמגיעים חושבים בהתחלה שזה ציור ולוקחות להם כמה שניות בכדי להאמין לי שזאת אכן תמונה.

את היופי הזה קניתי בהוואי בזמן שחייתי תקופה ב- Big Island מג׳ים, האיש שצילם, שהוא גם בעל חנות צילום קטנה.

כל יום שהייתי בעגלה בקניון הייתי מסתכל עליה ומחייך, היא היתה בגודל הרבה יותר קטן וידעתי שביום שאני עוזב את האי הקסום הזה אני קונה את התמונה בגודל שישב על כל הקיר, בכל בית שאהיה.

עבורי התמונה הזאת מעוררת רוגע, שקט ועוצמה פנימית. זוהי הפיסגה של ה- Mauna Kea ביום בהיר מושלם.

פסגת ה- Mauna Kea נמצאת בגובה 4,207 מטרים מעל גובה פני הים אך בגובה 10,203 מטרים מעל קרקעית האוקיינוס השקט ובכך הוא ההר הגבוה ביותר בעולם לפי מדידה זו.

בתמונה, שצולמה במצלמת סוני פשוטה וקטנה, רואים את הפסגה המושלגת ביום שהאתר נפתח למבקרים, השלג צח וללא עקבות רגליים של אף אדם (חוץ מג׳ים כנראה) ואת השמיים הכחולים, הבהירים, המרגיעים, בזווית מאוזנת שמאפשרת לי נשימה אחת גדולה. סוג של יין ו-יאנג שהטבע והעיניים של ג׳ים תפסו.

אז למה אני מספר את ההקדמה הזאת, מעבר לזה שאני נהנה להסתכל על התמונה הזאת כל יום?

ההר הוא קצת כמוני וכמוך, קצת פחות מחציו נראה לעין מעבר לגובה פני הים, אך את רובו לא ניתן לראות כיוון שהוא מכוסה באוקיינוס גדול ורחב. ככה אנחנו בני האדם:

אנחנו מראים חלקים מסויימים לסביבה החיצונית, ואם זאת לפעמים מסתירים את מה שמתחולל בפנים.

אנחנו גדולים ויכולים, בעלי עוצמות ואין סוף אפשרויות בחירה, ואם זאת נשענים על בסיס שנבנה לפני שנים רבות, שכבות ישנות.

גם עלינו יורד גשם, ואנחנו מתכסים בשלג.

גם מעלינו זורחת השמש שאת הלב מחממת.

גם אנחנו דואגים לסביבה הקרובה שלנו, אלו שגדלים לידנו עונה אחר עונה.

אבל...והנה הוא מופיע - שלא כמו ההר אנחנו יכולים להתבוננן בבסיס שלנו, לחקור ולשאול שאלות.

יש לנו יכולת להסכים להכיר את עצמנו מכל הזוויות - שלל התחושות, הרגשות והתפיסות, ולא להיות מקובעים על מקומות שמגבילים, לחולל טרנספורמציה על ידי פשוט...היכרות.

חווית החיים שלנו נשענת על זכרונות ילדות, שבעקבותן פיתחנו מסקנות, החלטנו החלטות, קבענו עובדות.

הגבלנו את עצמנו לראות רק את קצה הקרחון להסתכל למעלה להתקדם קדימה, למרות שהדרך לצמוח היא להישיר מבט למטה.

שיטת סאטיה מאפשרת להכיר את הבסיס, מלמטה למעלה ומכל הצדדים והעומקים - שכבה שכבה.

איך ג׳ים רשם לי בהקדשה מאחורי הצילום:

Nir, May the peach and power of Mauna Kea be with you always. Aloha

ואם הגעתם עד לכאן, אז הנה ציטוט קטן מספר שאני מאוד אוהב וממליץ - ״כשהדברים מתפרקים״

בודהיצ׳יטה = התעוררות הלב.

״התעוררות רוחנית מדומה לעיתים למסע אל ראש ההר.

אנחנו עוזבים מאחורינו את ההתקשרויות, ואת הארציות שלנו ועולים לאט המעלה ההר.

בפסגה כבר התעלינו מעל כל כאב. הבעיה היחידה במטאפורה הזאת היא שאנחנו עוזבים את כל השאר מאחור - את אחינו השיכור, את אחותינו הסכיזופרנית, את בעלי החיים ואת חברינו המעונים.

הסבל נמשך, ולא הוקל במאום ע״י בריחתנו האישית.

בתהליך גילויי הבודהיצ׳יטה, המסע יורד למטה, לא עולה למעלה.

ההר כמו מצביע אל מרכז האדמה במקום להתנשא אל השמיים.

במקום להתעלות מעל לסבל של כל היצורים אנחנו נעים לכיוון הסערה והספק.

אנחנו קופצים לתוכם. טופפים על בהונות לתוכם. אנחנו נעים לקראתם בכל דרך אפשרית.

אנחנו חוקרים את המציאות הלא צפויה של חוסר הביטחון ושל הכאב, ומנסים להדוף אותם מעלינו...

בקצב שלנו, בלי חיפזון, או תוקפנות אנחנו יורדים למטה ולמטה ולמטה. איתנו יורדים עוד מיליוני אחרים, שותפינו להתעוררות מהפחד.

בתחתית אנחנו מגלים מים, המים המרפאים של הבודהיצ׳יטה.

שם למטה בעובי הדברים, נגלה את האהבה, שלא תמות.״